הסכם בין יורשים

ההתאגדות בין יורשים באמצעות הסכם, המכונה הסכם חלוקת עיזבון, נערכת בהתאם לסעיף 110 של חוק הירושה. דרך זו מציעה ליורשי הנפטר האפשרות לקבוע איך הנכסים יחולקו ביניהם, לאו דווקא בהתאם לרצון המנוח או למה שהוא השאיר בצוואה, אם בכלל. אחת המטרות שמאחורי הסכם בין יורשים לחלוקת עיזבון היא לשנות את החלוקה המקורית שהוקצתה, כך שכל יורש יקבל חלק אחר מאותו שהוקצה לו בתחילה. כאשר היורשים מסכימים על החלוקה, אין חובה לאשר את ההסכם בבית המשפט לענייני משפחה. אם כי כך, ישנם מקרים מסוימים שבהם נדרשת התערבות משפטית, ואנו נדבר עליהם בהמשך.

השיקול העיקרי לגבי הסכם חלוקה בין יורשים דוגמא הוא הפחתת המיסים שעלולים להטול על הנכסים. למשל, יתכן שאחד מהיורשים יפעל למכור נכס מסוים במחיר נמוך כדי לחסוך במיסים בעתיד. במקרה זה, עלולה להיות צורך בחלוקה מחודשת של העיזבון, באופן שיגרום לחיסכון מיסוי.

לעיתים קרובות, היורשים עשויים להגיע להסכם בין יורשים לאחר צו קיום צוואה או במסגרת התנגשות לצוואה קיימת. הסכם כזה יכול לקבוע, לדוגמא, שהצוואה תקוים בחלקה או לא תקוים בכלל, והנכסים יחולקו בהתאם להסכם שהיורשים הגיעו אליו.

כמו כן, חשוב לציין שהסכם בין יורשים לחלוקת עיזבון יכול להתנגש עם זכויות הירושה של הבן זוג השרוד, אך אם הבן זוג השרוד מסכים, אין מניעה להסכם. באופן כללי, ההסכמים בין יורשים מכילים גם הסכם בין יורשים עתידיים, הקובע איך הירושה תחולק בעתיד, גם אם המוריש עדיין בחיים.

בסיום, כאשר מחליטים להתאגד בהסכם בין יורשים, יש לשקול את הגורמים השונים ולוודא שההסכם אינו מפר את זכויות המצווה או היורשים האחרים.